בכל שנה ובכל יום, אנשים מנסים לחזור לכושר, לרדת במשקל, ולהיות יותר פעילים. הם יוצאים מנקודת הנחה, שאם הם רק יזוז יותר, הם יתחילו לזוז גם נכון. למרבה הצער, הרבה מהם רק ישתפרו בלזוז לא נכון, לאורך פרקי זמן ארוכים יותר, עם משקלים יותר גדולים ובמהירויות גדולות יותר.
כשיצוצו הבעיות, חלקם יחליפו ציוד, ישנו את סגנון האימון, חלקם יתרגלו לחיות עם משככי כאבים באופן תדיר וחלקם פשוט יפרשו, רק בשביל לנסות בשנה הבאה שוב...
הבעיות יצוצו, כאשר מגבלות בסיסיות כמו טווחי תנועה לקויים ואסימטריות שכבר היו קיימות בגוף יגרמו לפיצויים בתבניות תנועה בסיסיות. זו לא הפעילות או שיטת האימון שאשמה, אלא החוסר של תנועתיות או יציבות. בהרבה מקרים הפעילות מקבלת את האשמה כשהאשמה צריכה בכלל להיות על היסודות הלקויים של הגוף שהפעילות הושמה על גביו.
האשמה צריכה להיות על אורח החיים היושבני. האשמה צריכה להיות על מוכרי החלומות, שמנסים למכור דיאטת קסם שינוי חיים ובטן שטוחה בכמה צעדים פשוטים ומהירים, על המאמנים שדוחפים את המתאמן קדימה בכל מחיר, על הצבת מטרה של גוף חטוב ותחת מוצק לפני סקוואט בטווח תנועה מלא. האשמה צריכה להיות על כל אחד ואחת שלא נותנים לגוף שלהם את הכבוד הדרוש לו. כושר גופני הוא תוצר. הבסיס הוא איכות התנועה ומילת המפתח היא סבלנות. כל דבר אחר הוא רק תירוץ.